שאלת הזכאות לאזרחות פולנית היא סבוכה. ככלל אצבע, יוצאי פולין שזכאים לאזרחות פולנית הם אלה שלא איבדו את האזרחות הפולנית בדרך כזו או אחרת, לרוב עד תחילת 1951.
יש שני תאריכים חשובים שצריך לזכור בהקשר של אזרחות פולנית. הראשון הוא 1920 – השנה בה הוקמה פולין, ולכן מבקשי האזרחות צריכים להראות לרשויות מסמכים שנופקו אחרי אותה שנה, שמראים על הזיקה למדינה. התאריך השני הוא 1951 – התאריך בו השתנה חוק האזרחות הפולני והפך לחוק ליברלי ומקל. עד ינואר 1951 היה קל מאוד לאבד את האזרחות הפולנית, ולכן זהו תאריך מפתח.
נשים איבדו את האזרחות הפולנית שלהן עד שנת 1951 בשני מקרים שכיחים: כשהתאזרחו במדינה אחרת (כמו למשל ישראל בשנת 1948), או כשנישאו לגבר שאינו פולני. רבות מהנשים יוצאות פולין איבדו את אזרחותן בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים באחת משתי הדרכים, ולכן צאצאיהן לא נחשבים היום לאזרחים פולנים ולא יכולים להשיב לעצמם את האזרחות הפולנית.
אצל גברים הנושא מורכב יותר. גברים מבוגרים (ילידי 1900 או קודם) שהתאזרחו במדינה אחרת איבדו את האזרחות הפולנית (כמו למשל בישראל של שנת 1948). אך גברים צעירים עד גיל 50 יכלו לשמור על האזרחות הפולנית שלהם גם אם קיבלו אזרחות ממדינה אחרת – זאת בתנאי שלא התגייסו לצבא, כמו צה"ל למשל. לכן, גברים יוצאי פולין ששירתו בצה"ל במלחמת העצמאות או אפילו רק נרשמו כחיילי מילואים בצה"ל עד ינואר 1951, איבדו את האזרחות הפולנית שלהם. על כן, הצעד הראשון שיש לעשות בישראל כדי לוודא זכאות הוא להביא אישור מצה"ל על כך שאבא או סבא לא שירתו בצבא בזמן הרלוונטי (ואפילו לא נרשמו!).
יש מקרים בהם המשפחה יודעת שסבא לא שירת בצבא, אך היא לא יודעת שהוא רק נרשם לצבא, כפי שהחוק הישראלי דרש אז. יכול להיות שהוא בעצמו לא זוכר שהוא נרשם לצה"ל ובהחלט יכול להיות שלא שרת ולו יום אחד. אבל רישום לצבא מהווה ויתור על האזרחות הפולנית, ולכן חובה כצעד ראשון להוציא אישור מיוחד מצה"ל שמוכיח כי סבא לא שירת עד שנת 1951. השירות במחתרות, בהגנה, באצ"ל ובלח"י, לא נחשב לשירות צבאי של ממש.
מלבד השירות בצבא זר, הייתה דרך נוספת לגברים לאבד את אזרחותם הפולנית עד לשנת 1951: עבודה במשרה ציבורית במדינה אחרת. לכן, מי ששימשו כמורים, רופאים, נבחרי ציבור ופקידים בממשלה ואפילו דוורים, איבדו את אזרחותם הפולנית. לכן, מומלץ להביא תיעוד על העבודה שבה עבד אדם עד 1951 כחלק מהמסמכים שמוגשים לרשויות בפולין כחלק מתהליך ההתאזרחות.
ומה לגבי מי שהיו ילדים עד 1951?
ובכן, כאשר סבא או סבתא לא היו בני 18 עדיין בשנת 1951, הם לא עמדו בפני עצמם ולא זכאים לאזרחות בזכות עצמם, אלא היו סמוכים לשולחן של אבי המשפחה. אם אבי המשפחה לא איבד את אזרחותו, גם ילדיו החזיקו תיאורטית באזרחות פולנית עד שהיו בני 18. אם אבי המשפחה איבד את זכאותו, גם הם לא זכאים לאזרחות. אם ההורים לא היו נשואים הרי שהילדים נשאו את האזרחות כמו האמא, ולרוב איבדו אותה בשנת 1948.
מה לגבי מי שיצאו מפולין אחרי 1951?
אם בני המשפחה יצאו מפולין אחרי 1951, הרי סיכוי גדול מאד שלא איבדו את האזרחות הפולנית. גם אם ויתרו על האזרחות כדי לצאת, הרי שהדרישה הזו נחשבת היום לא חוקים ואפשר לשחזר ולהסדיר את הרישום והאזרחות. חשוב מאוד לדעת איפה התגוררה המשפחה בפולין, שכן במקום היישוב או בעיר המחוז אמורים להיות רישומים שישמשו לחידוש האזרחות. יש גם מוסדות פולניים מרכזיים שמחזיקים מידע על היהודים שעזבו את פולין בשנים אלה. כמו כן, כל מסמך אישי מאותם ימים שמוחזק בארכיון המשפחתי יכול לסייע.
המשפחה שלי חיה בשטח פולין, אך היום השטח שייך למדינה אחרת. מה זה אומר?
פולין היא מדינה ששינתה את גבולותיה כמה וכמה פעמים לאורך ההיסטוריה. לכן, יש איזורים רבים שבעבר היו בשליטת פולין, אך כיום הם ממוקמים באוקראינה, בלרוס ומדינות נוספות. אם המשפחה הגיעה מאיזור שכזה, אתם עדיין יכולים להיות זכאים לאזרחות פולנית – רק שהשגת מסמכים תהיה קשה עד בלתי אפשרית. לכן, חשוב מאוד לראות איזה מסמכים נותרו בידי המשפחה. ככלל, לרוב אין תחליף למסמכים שהמשפחה שמרה.